הקיבוצים עשו את זאת אז מדוע שאנו לא נעשה זאת במערכת הפוליטית / נמרוד נוי
5/10/2009
בניסיונותיי להבין את חולשת המערכת הפוליטית בישראל ובחיפושיי אחר דרכים כיצד להתמודד עימה, לעיתים קרובות אני נוהג להביא כדוגמה טובה ומעניינת את הקיבוצים במדינה: כיצד הם מתמודדים בהצלחה גדולה, כבר כעשרים שנה, עם המשבר הכלכלי-חברתי-ערכי-מערכתי הפוקד אותם.
בחג הסוכות האחרון חגג קיבוץ עמיר שבעמק החולה את שנת ה-70 לעלייתו על הקרקע. אל חגו של הקיבוץ הגיעו מאות אורחים שעיקרם היו בנים שעזבו את ביתם לטובת חיים אחרים, וחבריי חברות נוער שהתחנכו במקום. אל האורחים הצטרפו גם חלק מבני משפחותיהם והמפגש היה מרגש ומפעים. אני שנולדתי וגדלתי במקום הזה, ואשר חב לו את שורשיי ואת ערכיי הגעתי גם כן עם משפחתי.
התובנה המעניינת ביותר העולה מארוע זה היא שבישראל שלהי 2009 מרכז הכובד של החיים בפריפריה עבר מן המפלגות הפוליטיות והתנועות המישבות השונות אל המועצות האזוריות. בעוד בהיותנו ילדים הקיבוץ ינק בעיקר מעטיני התנועה והמפלגה אליה השתייך, היה קשור אליהן בעבותות, והכל עבר דרך פרוזדורים ומנהרות יניקה אלה, כיום האזור כולו הוא מוקד ההתייחסות העיקרי של החיים בפריפרייה. בתי הספר הם אזוריים, וכך ניתן למצוא בבית הספר הדמוקרטי שבקיבוץ עמיר תלמידים ממרחב שטח השיפוט של המועצה האזורית הגליל העליון, כולל אף תלמידים מראש פינה וצפת. התשתיות, הכלכלה, החיים החברתיים והתרבותיים הכל הוא אזורי. למעשה האזור כולו התגבש לכלל ישוב אחד גדול.
לתפיסתי, זוהי מהפכה אמיתית אשר יש לה משמעויות מרחיקות לכת. נוצרת כיום במקום תחושת סולידריות והזדהות אזורית הנותנת הרבה כוח פנימי בקרב התושבים. ההסתגרות בתוך היישובים הבודדים היפנתה את מקומה לרשת קשרים עניפה של שיתופי פעולה בין התושבים והגורמים השונים בכל תחומי החיים. אם נוסיף על כך את עניין הטכנולוגיה התקשורת והגלובליזציה, אפשר כמעט לטעון שהפריפריה קיבלה כוח והתקרבה למרכז כמו שלא היה מעולם. אפשר בתקופתנו לחיות מחוץ למרכז ולהיות במרכז העניינים ולשחק במרכזי ההשפעה השונים. זהו השינוי הגדול. ישנה כאן גם איזו אמירה כלפי המדינה של 'אנחנו מסתדרים גם בלעדייך ואיננו תלויים עוד בחסדייך'. מתקיימת כאן העצמה רבת ממדים, וזהו מסר כללי מאוד חשוב לחברה הישראלית כולה.
כשהמודל הקיבוצי השיתופי הקלאסי, אותו הקימו הורינו החלוצים המייסדים, לא יכול היה יותר להתמודד עם רצף השינויים החיצוניים הפוקדים אותו, ונקלע בעל כורחו אל משבר רב ממדי שאיים אל עצם קיומם, קמו הקיבוצים והשכילו להסיק את המסקנות הנדרשות ולחולל את התמורות המתחייבות מן המצב הקשה. זה לא היה קל, אך הם עשו וממשיכים לעשות זאת, והתוצאות הטובות נראות לעין כל. לא זו הבמה להרחיב את הסיפור המופלא והמכאיב הזה. אך בטרם אחזור אל המערכת הפוליטית בישראל אציין כי הקיבוצים הם קהילה קטנה של תושבים שעצם היותם על סוף תהום קיומי אילץ אותם לקחת את גורלם בידם ולחולל את המפנה הנחוץ. לא היתה להם כל ברירה אחרת. להיות או לחדול, זו השאלה שעמדה בפניהם.
אשר למערכת הפוליטית בישראל, נדמה לי לעיתים קרובות שנוח לנו להתעלם מערימת ההפסדים העצומים הנגרמים למדינה ולחברה בה בגין חולשתה הקולוסאלית. כאילו זה לא אנחנו ואין זה מאיים אל עצם קיומנו: זו המדינה, המשולה לבור ללא תחתית שמאפשר לה לספוג הפסדים ללא גבול; זהו משהו רחוק שאין לו נגיעה קרובה ואישית אלינו; זה משהו שקוף לגבינו; זה משהו שאנחנו מתכחשים לו. כך מתפתחת לה בקרבנו תרבות של דחיינות הממשכנת את בעיות היסוד והעתיד של המדינה לדורות הבאים במחיר התפתחות מגמות שקיעה והתדרדרות המאיימות על רווחתנו ובטחוננו ומסכנות את המפעל הציוני כולו.
הסיפור המופלא של הקיבוצים יכול להוות מודל מצויין כיצד מחוללים תמורות מרחיקות לכת בחיינו. כיצד מחזירים את האמונה בקרבנו כי ניתן, גם בכל האמור לחיינו הציבוריים כאן, לעשות דברים גדולים באמת. שאפשרי להאמין שהשמיים הם הגבול, כי זה בהישג ידנו וזה הרבה יותר פשוט משנראה במבט ראשון. הקיבוצים עשו את זאת אז מדוע שאנו לא נעשה זאת במערכת הפוליטית. התמורות בעולם הן יסוד מוכל בחיינו. המקום היחידי במדינה הזו שעדיין לא בנה אל תוכו את היסוד הזה והכיל את מנגנוני השינוי התמידי הנדרשים בו, היא המערכת הפוליטית בישראל.
באופן שנראה אולי מדהים ומפתיע ביותר דווקא ההתרחקות היום יומית בין החברים בקיבוץ, והתרופפות יסודות התלות ההדדית הישירה הבוטה המשתקת והלוחצת של העבר, כתוצאה מתהליכי ההפרטה שעובר היום הקיבוץ, קירבה אותם חברתית, היחד שלהם טוב עתה יותר וגם ה'יאוש האנושי הבסיסי' נוח יותר. אני מאמין גדול שכאשר נשכיל להתמודד עם חולשת המערכת הפוליטית בישראל, באופן מאוד ברור הדבר יקרין לטובה על מרחב גדול של תחומים בחיינו ויחולל שרשרת של התרחשויות מיטיבות עמנו. בעיות רבות בחיינו היום יומיים נגזרות מחולשה זאת ואיננו מוכנים להכיר בכך. מעשה הקיבוצים הוא אבן בוחן ליכולתנו להתמודד עם חולשת המערכת הפוליטית בישראל.
